ספרייה‏ > ‏מאמרים‏ > ‏

קרבות אימון/ יעקב דסקלו

לא אחת אני שומע מאנשים, תשמע אני מת לנסות אגרוף אבל אני מפחד שישברו לי את הפרצוף, אני לא רוצה לקבל מכות חזקות ועוד כהנה וכהנה מיתוסים שמבצעים "דמוניזציה" לענף. אז כדי לסבר את האוזן ולהסביר כמה נקודות הרי אני כותב את המאמרון הזה.
א. יש כל מיני רמות של ספארינג.
יש תרגילי ספארינג בהתניות המוגבלים להתקפה או שתיים.
יש תרגילי ספארינג בהתנייה בהם מספר ראשון תוקף ומספר שני רק מבצע הגנה.
יש ספארינג קל מאוד המתבסס על מהירות והמשכיות ונמשך לאורך זמן רב.
יש ספארינג בעצימות מלאה ומיגון מלא בו למעשה מתבצע קרב אמיתי ללא ספירת ניקוד וללא הכרזת מנצח.

1. ספארינג או קרב אימון הינו השלב הגבוה ביותר אליו יכול להגיע ספורטאי והוא מייצג למעשה את מיצוי היכולות הטכניות בתנאי קרב, את רוח הלחימה של הספורטאי, את יכולתו הנפשית ואת הנכונות שלו ללמוד ולהשתפר תוך שהוא מניח בצד את האגו שלו ועוזר ליריבו כפי שיריבו עוזר לו.
2. מי שרואה בספארינג את היריב כאויב למספר דקות לא מתקדם ולמעשה מנציח את מצבו העגום ממילא. על ספורטאי לראות ביריבו לספארינג את מי שבזכותו הוא ישתפר וככל שרמת היריב גבוהה יותר כן הלימוד יהיה טוב ומעשיר יותר.
3. אגו מפריע לספארינג. יש להשאיר את האגו מחוץ לאולם ולאסוף אותו אחרי לחיצת הידיים בסיום האימון.
4. בספארינג יש לנסות לבצע
5. ספארינג כאמור בשל מורכבותו הטכנית עדיף לתרגל כשיריב אחד הוא מתקדם והיריב השני מתחיל וזאת כדי למנוע קטטה בלי שכל בין מתחילים.
6. מספארינג נהנים כשיש רמה טכנית וכבוד הדדי בין היריבים.
7. רוח המאמן תקבע אם הספארינג יהיה חויה מעשירה או חויה מאמללת.
8. ספארינג בעצמה מלאה יבוצע לא בתדירות גבוהה בשגרה (די פעם בשבוע אצל מתאמנים ותיקים שמבינים את הענף) ולפני תחרויות המינון עולה עד למצב של 4 פעמים בשבוע ספארינג בסוף תקופת ההכנה.
9. ספארינג שבסופו פציעות יצא שכרו בהפסדו.
מי שחושב שיקח סתם שני חבר'ה ויתן להם לבצע קרבות בכח ובעצמה מלאה ומהם יצא ספורטאים טובים טועה ומטעה. ספארינג הוא סוג של אימון כמו אימון שק או כל אימון טכני/קרבי אחר. ראיתי מאמנים ששמים בלב האימון את נושא הלוחמנות והאגרסיביות ומדרבנים את התלמידים שלהם להישגים בשלבים מוקדמים. מיותר לומר כי אנשים אלה מעבר לכך שמוציאים חניכים פגועים נפשית ופיסית, מוציאים שם רע לענפים האלה ולמעשה עוצרים את ההתפתחות של הספורטאים שלהם בשלב מוקדם ומנציחים אותם כמתכתשי בארים לכל היותר. צריך לזכור שכל חמור שילך מכות על בסיס קבוע יהפך לאיש קשוח, אולם גם ה"חנון" שיתמיד באימונים וישתפר מהבחינה הטכנית ויאמין במאמנו עם הזמן יהפך לקשוח אבל קשוח עם טכניקה ולא יעצר מהבחינה הזאת בשלב ההתכתשויות.
מאמן טוב ידע להשכיל ולפתח בסבלנות את יכולותיו הטכניות של החניך שלו ולא ינסה לקטוף הישגי בוסר. עם הזמן כולם נהיים יותר קשוחים אולם רמה טכנית שחסרה מהווה בעיה בהמשך הדרך ואימון ללא הקניית יסודות טכניים איתנים שקול לבניה של גורד שחקים על חול ים בלי יסוד עמוק...



כותב המאמר הינו יעקב דסקלו - מאמן אגרוף קלאסי במועדון "כפפות הזהב" נהריה


Comments